לא רק החורף עושה קאמבק השבוע - גם תרבות הספוקן וורד שמתהווה בישראל, עומדת לשלוח ממטרים של מילים בשביל כל מי שמוכן לפקוח אוזניים. לאחר הפסקה סתווית שנמשכה שלושה חודשים, הליין Word Up בהפקתה של ענבל בנימין חוזר אל מועדון הלימה לימה. הערב הקרוב יערך בתאריך 29.12 ורשימת משתתפיו תתפרסם בקרוב; בינואר יערך ערב חגיגי להשקת פרויקט "מילה מדוברת 2.0", ביצועים מוקלטים של קטעי ספוקן וורד בעברית; וערב נוסף של הליין הרגיל אמור להיערך מתישהו בפברואר. ביום רביעי הקרוב (15.12, 22:00 והלאה) ייערך בבר התל אביבי אברקסס ערב "קוראים לזה תרבות 2", ערב תרבות רב תחומי ביוזמתו של המוזיקאי קוב. בנוסף לתצוגות של ציורים, צילומים, וידאו ארט, והופעות של ההרכבים לורנה בי והונאת האמרגן (שם ה-EP האחרון של קוב), הערב יכלול הופעות ספוקן וורד של גון בן ארי, רועי צ'יקי ארד, נועם פארתום, וגולת הכותרת לכאורה, השף-סטאר הטלוויזיוני אייל שני.
לרגל כל המלל המדובר שהולך לנחות עלינו, החלטתי להעלות סדרת פוסטים שתעסוק בחמישת קטעי הספוקן וורד האהובים עלי נכון לעכשיו, בין היתר כדי לנסות ולברר דרכם את הגבולות המטושטשים של הז'אנר. הקטע הראשון הוא Seven Souls של Material, הרכב שהוקם ע"י הגיטריסט ביל לוזוול בשנת 1979. האלבום "שבע נשמות" יצא כעשר שנים לאחר מכן ושיר הנושא מתוכו מבוסס על הרומן The Western Lands מאת וויליאם ס. בורוז, שגם מקריא את מילות השיר. להלן אותן מילים בתרגומי:
המצרים העתיקים שיערו את קיומן של שבע נשמות. הנשמה הראשית, והראשונה לעזוב ברגע המוות, היא רֶן, השם הסודי. זאת בהתאמה לבמאי שלי: הוא מביים את סרט חייך מהפריה למוות. השם הסודי זו כותרת הסרט שלך. עם מותך, שם נכנסה רן לתמונה.
נשמה שנייה, והבאה בתור לרדת מהספינה הטובעת, היא סֶקֵם: אנרגיה, עוצמה, אור. הבמאי נותן את ההוראות; סקם לוחצת על הכפתורים המתאימים.
מספר שלוש זה קוּ, המלאך השומר. הוא, היא, או זה, השלישי בתורו לעזוב. מוצג במעופו לרוחבו של ירח מלא, ציפור עם כנפיים זוהרות וקודקוד מאיר. מסוג הדברים שאפשר לראות על וילונות במסעדה הודית בפנמה. הקו אחראי לסובייקט ויכול להיפצע בהגנתו - אבל לא לצמיתות, מאחר ושלושת הנשמות הראשונות הן נצחיות. הן חוזרות לשמים עבור כלי קיבול אחר. ארבע הנשמות הנותרות חייבות להמר על הסיכויים שלהן עם הסובייקט בארץ המתים.
מספר ארבע היא בָא, הלב – לעתים תכופות בוגדני. זהו גוף של נץ ועליו פניך, מכווץ לגודלו של אגרוף. גיבורים רבים, כמו שמשון, נפלו בגלל לב שמעל באמונם.
מספר חמש היא קָא, הכפיל, בעל השיוך הכי קרוב לסובייקט. הקא, שבדרך כלל מגיע לבגרות בזמן המוות הגופני, הוא המדריך היחיד במהימנותו לאורך ארץ המוות ואל אדמות המערב.
מספר שש היא קָהַבּיט - הצל, זיכרון. כל התנייתך הקודמת מחיים אלו ואחרים.
מספר שבע היא סֶקוּ. השרידים.
את המילים במקור ניתן למצוא כאן
כאן ניתן להאזין לשיר, בליווי קליפ שאני הייתי מוותר על הצפייה בו בהתחלה (למרות שמופיע בו אלן ריקמן המצוין)
הדבקת התווית "ספוקן וורד" לשיר זה היא בעייתית במקצת. אפשר לקרוא לו קטע אינסטרומנטלי המלווה בקריינות של בורוז, או פשוט לקבוע שמדובר בשיר אוונגרדי משהו. אין ספק שמנגינת הליווי הכרחית והקראת המילים הללו בפני עצמן, מעל במה, תשיג אפקט משמעותי פחות. בכל זאת, אני רואה בטקסט של השיר את לב היצירה ובאופן שבו בורוז מגיש את המילים בקולו הצורמני, חלק מהותי מכך שזהו אכן ספוקן וורד. ברוח המילים, מנגינת הליווי היא סקם, נשמתו השניה - מעניקה לו עוצמה ואנרגיה, מאירה אותו. על הטקסט עצמו לא אכביר במלל פרשני הפעם. המשיכו ממנו לקריאה נוספת במיתולוגיה המצרית, בספרו של בורוז שעליו מבוסס שיר זה כאמור, או פשוט הניחו למילים והשראתן לחלחל בתוככם, כפי שקרה לי (כתבתי טקסט לסדנת כתיבה בהשפעתו) וליוצרי הסופרנוס:
מתוך פרק הפתיחה של עונה 6 - ספויילרים למי שטרם צפה בעונות שלפני
לרגל כל המלל המדובר שהולך לנחות עלינו, החלטתי להעלות סדרת פוסטים שתעסוק בחמישת קטעי הספוקן וורד האהובים עלי נכון לעכשיו, בין היתר כדי לנסות ולברר דרכם את הגבולות המטושטשים של הז'אנר. הקטע הראשון הוא Seven Souls של Material, הרכב שהוקם ע"י הגיטריסט ביל לוזוול בשנת 1979. האלבום "שבע נשמות" יצא כעשר שנים לאחר מכן ושיר הנושא מתוכו מבוסס על הרומן The Western Lands מאת וויליאם ס. בורוז, שגם מקריא את מילות השיר. להלן אותן מילים בתרגומי:
המצרים העתיקים שיערו את קיומן של שבע נשמות. הנשמה הראשית, והראשונה לעזוב ברגע המוות, היא רֶן, השם הסודי. זאת בהתאמה לבמאי שלי: הוא מביים את סרט חייך מהפריה למוות. השם הסודי זו כותרת הסרט שלך. עם מותך, שם נכנסה רן לתמונה.
נשמה שנייה, והבאה בתור לרדת מהספינה הטובעת, היא סֶקֵם: אנרגיה, עוצמה, אור. הבמאי נותן את ההוראות; סקם לוחצת על הכפתורים המתאימים.
מספר שלוש זה קוּ, המלאך השומר. הוא, היא, או זה, השלישי בתורו לעזוב. מוצג במעופו לרוחבו של ירח מלא, ציפור עם כנפיים זוהרות וקודקוד מאיר. מסוג הדברים שאפשר לראות על וילונות במסעדה הודית בפנמה. הקו אחראי לסובייקט ויכול להיפצע בהגנתו - אבל לא לצמיתות, מאחר ושלושת הנשמות הראשונות הן נצחיות. הן חוזרות לשמים עבור כלי קיבול אחר. ארבע הנשמות הנותרות חייבות להמר על הסיכויים שלהן עם הסובייקט בארץ המתים.
מספר ארבע היא בָא, הלב – לעתים תכופות בוגדני. זהו גוף של נץ ועליו פניך, מכווץ לגודלו של אגרוף. גיבורים רבים, כמו שמשון, נפלו בגלל לב שמעל באמונם.
מספר חמש היא קָא, הכפיל, בעל השיוך הכי קרוב לסובייקט. הקא, שבדרך כלל מגיע לבגרות בזמן המוות הגופני, הוא המדריך היחיד במהימנותו לאורך ארץ המוות ואל אדמות המערב.
מספר שש היא קָהַבּיט - הצל, זיכרון. כל התנייתך הקודמת מחיים אלו ואחרים.
מספר שבע היא סֶקוּ. השרידים.
את המילים במקור ניתן למצוא כאן
כאן ניתן להאזין לשיר, בליווי קליפ שאני הייתי מוותר על הצפייה בו בהתחלה (למרות שמופיע בו אלן ריקמן המצוין)
הדבקת התווית "ספוקן וורד" לשיר זה היא בעייתית במקצת. אפשר לקרוא לו קטע אינסטרומנטלי המלווה בקריינות של בורוז, או פשוט לקבוע שמדובר בשיר אוונגרדי משהו. אין ספק שמנגינת הליווי הכרחית והקראת המילים הללו בפני עצמן, מעל במה, תשיג אפקט משמעותי פחות. בכל זאת, אני רואה בטקסט של השיר את לב היצירה ובאופן שבו בורוז מגיש את המילים בקולו הצורמני, חלק מהותי מכך שזהו אכן ספוקן וורד. ברוח המילים, מנגינת הליווי היא סקם, נשמתו השניה - מעניקה לו עוצמה ואנרגיה, מאירה אותו. על הטקסט עצמו לא אכביר במלל פרשני הפעם. המשיכו ממנו לקריאה נוספת במיתולוגיה המצרית, בספרו של בורוז שעליו מבוסס שיר זה כאמור, או פשוט הניחו למילים והשראתן לחלחל בתוככם, כפי שקרה לי (כתבתי טקסט לסדנת כתיבה בהשפעתו) וליוצרי הסופרנוס:
מתוך פרק הפתיחה של עונה 6 - ספויילרים למי שטרם צפה בעונות שלפני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה